עם התקדמות בניית הגדר בגבול ישראל-מצרים, באוגוסט 2012 הגיעו מסתננים לצדו השני של הגבול באזור מוצב כרמית, שבו בניית הגדר כבר הושלמה. בעקבות פניית ארגוני סיוע למסתננים ליועץ המשפטי של פיקוד דרום, רס"ן שגיב ליכטמן, אישר האחרון את הכנסת המסתננים שחיכו מעבר לגבול אל תוך שטח ישראל. ההחלטה להכניס את המסתננים למרות בניית הגדר עמדה בניגוד לעמדת הממשלה והייתה מנוגדת לחוק. החלטה זו הייתה עלולה להפוך את גדר הגבול, שבבנייתה הושקעו למעלה ממיליארד שקלים, למיותרת לחלוטין.
יתרה מכך, מכיוון שהגדר נבנתה בתוך שטח ישראל מסיבות טופוגרפיות, ארגוני סיוע למסתננים ניסו לייצר תקדימים שלפיהם ישראל תהיה מחויבת להכניס לשטחה מסתננים שהגיעו לקרבת הגדר מצדה השני, מכיוון שלמעשה הם כבר נמצאים בשטחה הריבוני. כך כתבה עורכת הדין ענת בן דור מהקליניקה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ליועץ המשפטי רס"ן ליכטמן:
"אם אכן הקבוצה מצויה בתוך שטח ישראל, אין להחזירם לאחור אם באופן אקטיבי ואם על-ידי הצבת שמירה סביבם עד שיחזרו בעצמם (וזאת, בין היתר, בעקבות התחייבויות המדינה בבג"ץ 7302/07)."
על מנת למנוע את התקדימים המסוכנים, שלחנו בעזרתם של עורך הדין רועי כוכבי ועורכת הדין ניצנה דרשן-לייטנר מארגון "שורת הדין" מכתב לרמטכ"ל עם העתקים לשרי הממשלה, בדרישה שהתקדים שנוצר לא יחזור על עצמו. כשלושה שבועות לאחר מכן התפרסמה ידיעה באתר הארץ על קבוצה נוספת של מסתננים שהגיעו לגבול, וכי שוב עולה הדרישה להכניסם לישראל לאלתר. בעקבות כך, המרכז למדינית הגירה ישראלית שלח מכתב בהול נוסף ליועץ המשפטי של פיקוד דרום, רס"ן שגיב ליכטמן, והתריע כי חזרה על החלטתו הקודמת איננה חוקית וכי הפרשנות של ארגוני הסיוע למסתננים מופרכת מעיקרה.
באותו היום ארגוני הסיוע למסתננים הגישו עתירה לבג"ץ בדרישה להכניס את המסתננים בטענה שהם מצויים בשטח ישראל מעברה השני של הגדר. ידוע לנו כי טענה זו הוכנה מבעוד מועד, זמן רב לפני שבניית הגדר הסתיימה.
בהמשך נמחקה העתירה, ולא נרשמו מקרים נוספים של הכנסת מסתננים באופן יזום.
