כמה מסתננים יש בישראל?
על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, בישראל שוהים היום 31,052 מסתננים.[1]
71% מהמסתננים הם אזרחי אריתריאה (21,908).
20% מהמסתננים בישראל הם אזרחי סודן (6,285).
7% הם אזרחי שאר מדינות אפריקה (2,337).
2% אזרחי שאר מדינות העולם (522).
המספרים שמספקת רשות האוכלוסין וההגירה אינם כוללים ילדים שנולדו בישראל להורים ממוצא אריתראי או סודני, המונים על פי ההערכות של ארגוני הסיוע למסתננים כ-8,000 ילדים, וכן מסתננים שלא נרשמו בעת כניסתם לישראל. בנוסף, ישנו מספר לא מבוטל של תיירים שהגיעו לישראל באופן חוקי מתוך כוונה להתאחד עם בני משפחה שהסתננו לישראל, ונשארו מעבר לתקופת האשרה ובניגוד לחוק.
[1] רשות האוכלוסין וההגירה, (2020). נתוני זרים בישראל, לוח 3. https://www.gov.il/BlobFolder/generalpage/foreign_workers_stats/he/foreign_workers_report_q2_2020.pdf
מסתננים, מבקשי מקלט או פליטים?
מסתנן: הגדרה משפטית הנובעת מהחוק למניעת הסתננות: "מי שאינו תושב ישראל, שנכנס לישראל שלא דרך תחנת גבול".[2] "מסתנן" הוא המונח הרשמי, והוא הניטרלי ביותר משום שהוא מתאר את אופן הכניסה לישראל. גם שופטי בית המשפט העליון משתמשים במונח החוקי.
מבקש מקלט: רק כשליש מהמסתננים שנכנסו לישראל לאורך השנים טרחו להגיש בקשת מקלט: כאלה שהגישו בקשה לקבל מעמד פליט בטענה שנשקפת סכנה לחייהם או לחירותם במדינת המוצא. כלומר – 66.6% מעולם לא הגישו בקשת מקלט.[3] יש לציין כי בקשת מקלט לא מעידה על מצבו של המבקש במדינת המוצא אלא אך ורק על עצם הגשת הבקשה, וברחבי העולם, מרבית בקשות המקלט נדחות.
פליט: מי שבקשת המקלט שלו התקבלה לאחר בדיקה והוא הוכר על ידי המדינה כזכאי להגנה.
[2] חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954. תיקון מס' 3 https://www.nevo.co.il/law_html/Law01/247_001.htm#Seif1
[3] נכון לדצמבר 2019, מתוך 64,256 מסתננים שנכנסו לישראל, 19,420 הגישו בקשת מקלט.
רשות האוכלוסין וההגירה, (2018). נתוני זרים בישראל, לוח 2. https://www.gov.il/BlobFolder/generalpage/foreign_workers_stats/he/foreigners_in_Israel_data_2017_2.pdf
רשות האוכלוסין וההגירה, (2020). נתוני זרים בישראל, לוח 3. https://www.gov.il/BlobFolder/generalpage/foreign_workers_stats/he/sum_2019.pdf
רשות האוכלוסין וההגירה (2017), תשובה לבקשת חופש מידע.https://drive.google.com/file/d/1yae6KrnODBwRmEGq9a6F-jCVB_fpiAKk/view?usp=sharing
האם ישראל מאפשרת להגיש בקשות מקלט?מדוע היא לא בודקת את הבקשות שהוגשו?
הטענה שישראל לא מאשרת להגיש בקשות מקלט איננה נכונה. אמנם, בעקבות זרם ההסתננות העצום ששטף את ישראל, עד שנת 2013 ישראל העניקה הגנה קבוצתית או נקטה במדיניות "אי הרחקה זמנית" כלפי כלל האריתראים והסודנים באופן גורף ולא אפשרה להגיש בקשות מקלט פרטניות. משנת 2013 עד תחילת 2018, במשך 5 שנים, ישראל אפשרה לכל מי שחפץ בכך להגיש בקשת מקלט. המסתננים בישראל היו מודעים לאפשרות זו ואלפים רבים ניצלו אותה, והיא אף פורסמה על ידי נציבות האו"ם לפליטים.[4]
קרוב ל-70% מהמסתננים שנכנסו לישראל מעולם לא טרחו להגיש בקשת מקלט. הסיבה לכך נעוצה בין היתר בכך שהם מעדיפים להמשיך ליהנות מהזכויות שישראל מעניקה להם במסגרת ההגנה הקבוצתית, ובתוכם הגנת חוקי העבודה, ביטוח בריאות מסובסד לילדים, חינוך חינם ועוד. אפשר לשער כי המסתננים לא רוצים להסתכן באיבוד המעמד במידה שבקשת המקלט שלהם תידחה. בכל מקרה, גם אם ישנם הסברים אפשריים נוספים לכך, מדובר בהשערות בלבד, שכן העובדה היחידה שאין עליה עוררין היא שמרבית המסתננים מעולם לא טרחו להגיש בקשת מקלט.
יחד עם זאת, המדינה בודקת את בקשות המקלט בקצב איטי מאוד, והמרכז למדיניות הגירה ישראלית דורש שקצב בדיקת בקשות המקלט יוגבר.
[4] נציבות האו"ם לפליטים: הגשת בקשת מקלט בישראל (2015), [עמוד פייסבוק Refugees in Israel]
https://web.archive.org/web/20180208151839/https://www.facebook.com/RefugeesInIsrael/photos/a.513186495407373.1073741828.511268008932555/879961562063196/?type=3&theater
מדוע אחוזי ההכרה נמוכים כל כך?
אין חולק על כך שעד כה ישראל העניקה מעמד פליטות ל-12 אריתראים וסודנים בלבד, ומדובר בשיעור הכרה נמוך. מצד אחד, ישראל נוקטת בפרשנות מצמצמת לאמנות הבינלאומיות ולא מכירה בעריקות מצבא אריתריאה כעילה לקבלת מעמד פליטות, אלא רק ברדיפה פרטנית על רקע דת, מוצא אתני וכד', בניגוד למספר מדינות אירופאיות.
מאידך, ישראל העניקה מעמד הומניטארי ל- 1,100 יוצאי דרפור, המזכה בתושבות ארעית שמקנה את אותן הזכויות בדיוק שיש לפליט מוכר, בניגוד למגמה הבינלאומית הגוברת לדחות בקשות מקלט של תפוצה זו, ולמרות דוח של ממשלות דנמרק ובריטניה, הקובע כי מרבית יוצאי דרפור יכולים לחזור לחרטום (בירת סודן) ללא חשש.[5]
בנוסף, בשנת 2018 הוחלט לתת ל-300 סודנים יוצאי דרפור, הרי הנובה והנילוס הכחול מעמד ארעי מטעמים הומניטריים וביולי 2019 ניתן מעמד מסוג ב/1 לקבוצה של 300 סודנים יוצאי אותם האזורים.
אם נביא בחשבון את כל אלה, ישראל העניקה מעמד ללא פחות מ-8.7% ממבקשי המקלט.
באופן כללי, ישנם פערים במדיניות ההכרה בפליטים לא רק בין ישראל למדינות אירופאיות, אלא גם בין מדינות שונות באירופה, והוא נובע מבחירה בפרשנות מצמצמת או מרחיבה של האמנות הבינלאומיות. על פערים אלה ניתן ללמוד מנתוני נציבות האו"ם לפליטים: לדוגמה, ב-2012 הולנד העניקה מעמד פליט רק ל-2.6% ממבקשי המקלט האריתראים, בעוד גרמניה הכירה ב-73.6%.[6] ב-2015 שוויץ הכירה רק ב-7% ממבקשי המקלט הסודנים (11 מתוך 161 בקשות מקלט), בעוד אוסטריה הכירה ב-52%.[7]
[5] UK home office, Danish Immigration Service, (2016). Sudan – Situation of persons from Darfur, Southern Kordofan and Blue Nile in Khartoum.
https://www.nyidanmark.dk/NR/rdonlyres/18692451-D506-4A5F-8FE2-32E5A2F3658B/0/SudanFFMreportJune2016.pdf
[6] UNHCR, (2013). Statistical Yearbook 2012, Annex, pg. 110-111 table 12
http://www.unhcr.org/52a723f89.html
[7] UNHCR,(2017), Statistical Yearbook 2015, Pg. 90 table 12
http://www.unhcr.org/statistics/country/59b294387/unhcr-statistical-yearbook-2015-15th-edition.html
בניגוד לתמונת המצב החד-צדדית שמציירים ארגונים שונים, ישראל משתתפת באופן פעיל במאמץ הבינלאומי לסייע לפליטים – היא העניקה טיפול רפואי לאלפי פצועים ממלחמת האזרחים בסוריה, העניקה אזרחות לכ-2,000 חיילי צד"ל, שולחת משלחות חילוץ וסיוע לאזורי אסון בעולם ועוד.
בסופו של דבר, בניגוד למדינות אירופה, מדינת ישראל העניקה הגנה מפני הרחקה למדינות מוצאם ללא פחות מ-100% מהאריתראים והסודנים. מעמד זה אפשר להם לעבוד באופן חוקי, לקבל ביטוח בריאות על חשבון המעסיק, חינוך חינם לילדים, סבסוד מעונות ילדים וביטוח רפואי לילדים, גישה חלקית למענקי ביטוח לאומי ועוד. הגנה זו הוכרה גם על ידי נציבות האו"ם לפליטים כמעמד "דמוי פליטות".[8]
UNHCR (2014). Statistical Yearbook 2013, Annex. Pg. 79 table 1 [8] http://www.unhcr.org/54cf9bc29.html
האם המעבר דרך מדינה שלישית מבטל את זכאותם לפליטות?
ככלל, אמנת האו"ם בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 עוסקת בעיקר בזכויות המוענקות לפליטים השוהים בשטח מדינה מסוימת כחוק. סעיף 31א' קובע חריג מסוים לכלל זה: "מדינה לא תעניש פליט בגין כניסה לא חוקית באם נכנס ישירות מהשטח שבו נשקפה סכנה לחייו או לחירותו".[9]
דהיינו, על פי האמנה, פליט שנכנס למדינה בניגוד לחוק איננו זכאי לזכויות המוענקות על פי האמנה וגם לא לפטור מעונש על ההסתננות, למעט אם הגיע "ישירות" ממדינה בה נשקפה לו סכנה. בעניין זה קבעה שופטת בית המשפט העליון לשעבר עדנה ארבל:
"יצוין כי על פי הדין הבין-לאומי, ככלל פליטים ומבקשי מקלט שמצאו מקלט במדינה מסוימת לא יעברו ממנה למדינה אחרת".[10]
כידוע, מדינת ישראל נמצאת אלפי קילומטרים ממדינות המוצא. כל המסתננים שהגיעו לישראל מסודן עברו דרך מצרים, וחלקם שהו במדינות אחרות כגון צ'אד ולוב במשך מספר שנים טרם כניסתם לישראל. כמו כן, כל המסתננים מאריתריאה עברו דרך סודן ומצרים, וחלקם הגדול אף עבר דרך אתיופיה. במדינות אלה קיימים סניפים גדולים ופעילים של נציבות האו"ם לפליטים, ולכן למעט בודדים שיכולים להוכיח כי נשקפה להם סכנה גם באותן מדינות, רובם המוחלט אינם זכאים אף להגנה מפני ענישה על כניסה בלתי חוקית לישראל.
עם זאת, לפי האמנה וגם לפי עקרונות המשפט הבין-לאומי, גם פליט שעבר דרך מספר מדינות זכאי להגנה הבסיסית מפני הרחקה למדינה בה נשקפת לו סכנה ("עיקרון אי ההחזרה"), ומדינת ישראל מקפידה על כך באופן מחמיר ביותר. בניגוד למדינות אירופאיות רבות, ישראל מעולם לא הרחיקה בכפייה לארצם מהגרים סודנים או אריתראים, אך היא בהחלט רשאית לנקוט בסנקציות בגין הסתננות לא חוקית, וזכותה ליישם הסדרים חלופיים בעבורם, כגון קליטה במדינות שלישיות בטוחות.
[9] אמנת האו"ם בדבר מעמדם של פליטים (1951). סעיף 31(1).
http://www.unhcr.org/3b66c2aa10.pdf
[10] בג"ץ 7146/12 אדם נ' הכנסת, פס' 7 בפסק דינה של השופטת ארבל http://elyon2.court.gov.il/files/12/460/071/B24/12071460.B24.htm
אם הם לא פליטים, מדוע לא מרחיקים את המסתננים בחזרה למדינות המוצא?
100% מהאריתראים ומהסודנים השוהים בארץ זוכים ל"הגנה קבוצתית זמנית".
סודן: עד היום ישראל לא יכלה להשיב מסתנן סודני לסודן גם אם בקשת המקלט שלו נבדקה ונקבע כי הוא אינו זכאי להגנה, בשל העדר יחסים דיפלומטיים עם סודן, שמחשיבה את מדינת ישראל למדינת אויב.
העדר יחסים דיפלומטיים עם סודן לא מאפשר לישראל להרחיק מסתננים ישירות לסודן, למרות שמרביתם אינם פליטים והמגמה היום במדינות רבות בעולם היא להשיב את הסודנים בחזרה למדינת מוצאם, כולל יוצאי דרפור והרי הנובה (וגם שורה של פסיקות של בתי הדין הבכירים באירופה בנושא). יחד עם זאת, אזרחי סודן יכולים לשוב מישראל למולדתם אם יעברו דרך מדינה נוספת. לפי נתונים של רשות האוכלוסין וההגירה, מעל 6,000 סודנים יצאו מישראל, חלקם למדינה שלישית וחלקם לסודן.
כיום, עם התחממות היחסים בין המדינות, לאחר הצטרפות סודן להסכמי אברהם ורגע לפני הסכם הנורמליזציה – אין כל מניעה חוקית להשיב את מרבית המסתננים הסודנים, למעט מתנגדי משטר קיצוניים השוהים בארץ.
אריתריאה: ישראל לא מגרשת מסתננים אריתראים בחזרה לארצם משום שאריתריאה מוכנה לקבל את אזרחיה הגולים רק בתנאי שישובו אליה מרצון. דוח של ה-EASO, מכון מחקר רשמי של האיחוד האירופי שפועל להתוות מדיניות מקלט אחידה בקרב מדינות האיחוד, קובע כי מי שישלמו מס של 2% על הכנסתם, יכתבו מכתב חרטה ויסדירו את מעמדם מול הרשויות, יכולים לשוב למולדתם ללא כל חשש. כלומר – חזרתם תלויה ברצונם החופשי.[12]
אחד ההסברים האפשריים למדיניות זו, הוא העובדה שמקורו של שליש מהתל"ג של מדינת אריתריאה בכספים ששולחים מהגרים אריתראים בתפוצה לבני משפחתם. ניתן לומר שמהגרים אריתראים הם ענף הייצוא הכמעט בלעדי של המדינה, ולכן לממשלה יש אינטרס כלכלי אדיר בהגירת עבודה רחבה והיא לא מעוניינת בחזרה כפויה של אזרחיה, שכן אז היא תאבד מקור הכנסה זה.[13]
זו הסיבה שאנו במרכז למדיניות הגירה ישראלית קידמנו את "חוק הפיקדון", הדורש ממעסיקים להפקיד 20 אחוזים משכרו של כל מסתנן בחשבון בנק ייעודי עד ליציאתו מישראל, במטרה להביא ליציאתם העצמאית של מסתננים מאריתריאה.בשנים האחרונות יצאו במסגרת התוכנית "יציאה מרצון" יותר מ-10,000 אריתראים, חלקם באופן עצמאי ישירות למדינת מוצאם.[14]
באופן כללי, ישנם גורמים רבים המקשים על הרחקת מסתנן למדינתו, אך אין בכך כדי להוכיח שנשקפת לו סכנה. בנוסף, ייתכנו מקרים בהם למרות שנשקפת סכנה למבקש מקלט, הוא איננו עומד בקריטריונים של אמנת האו"ם בדבר מעמדם של פליטים ואינו זכאי למעמד פליט.[15] במקרה כזה, חובה על המדינה להימנע מהרחקתו למדינת מוצאו, אך זכותה הריבונית להרחיקו למדינות שלישיות בטוחות במסגרת הסכמים מתאימים.
[11] רשות האוכלוסין וההגירה, "נתוני זרים בישראל", ינואר 2018 https://www.gov.il/BlobFolder/generalpage/foreign_workers_stats/he/foreigners_in_Israel_data_2017_2.pdf
[12] EASO (2016). Country of Origin Information Report: Eritrea National service and illegal exit.
https://www.easo.europa.eu/sites/default/files/publications/COI-%20Eritrea-Dec2016_LR.pdf
[13] Chatham House, (2007). Eritrea's Economic Survival. Pg. 15
http://www.africanidea.org/eritrea.pdf
[14] בג"ץ 2293/17 אסתר צגיי גרסגהר נ' כנסת. כתב תשובה מטעם המדינה, עמ' 32
https://www.acri.org.il/he/wp-content/uploads/2017/11/bagatz2293-17-asylum-seekers-wages-meshivim2-4-1117.pdf
[15] עע"מ 8908/11 נסנט ארגיי אספו נ. משרד הפנים.
http://elyon1.court.gov.il/files/11/080/089/M09/11089080.M09.htm
מדוע ישראל מרחיקה רק אפריקאים?
זו טענה שקרית, מכיוון שלא מרחיקים רק אפריקאים. ההפך הוא הנכון – מרבית המורחקים בכל שנה מגיעים ממזרח אירופה ורק מיעוטים ממדינות אפריקה. לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, רק ב-2017 הורחקו מישראל 5,841 זרים לא חוקיים, רובם המוחלט מאירופה ומאסיה. מתוכם: 3,361 אזרחי אוקראינה, 232 אזרחי רוסיה ו-252 אזרחי תאילנד[16].
[16] רשות האוכלוסין וההגירה, (2018). נתוני זרים בישראל, עמ' 22-23 https://www.gov.il/BlobFolder/generalpage/foreign_workers_stats/he/foreigners_in_Israel_data_2017_2.pdf
האם ישראל שולחת את המסתננים למותם במדינה שלישית?
בהחלט לא. המדינות השלישיות, שלפי פרסומים זרים הן אוגנדה ורואנדה, מוגדרות על ידי נציבות האו"ם לפליטים כמדינות עם מדיניות מקלט מהמתקדמות בעולם.[17] אף אחד לא נשלח למוות, עבדות או רדיפה באותן מדינות. ארגוני סיוע למסתננים טוענים, על סמך תצהירים אנונימיים של מספר קטן של מסתננים שעזבו, כי באותן מדינות לא ניתנה למסתננים אפשרות להישאר והם נאלצו לסכן את חייהם בדרכם לאירופה. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, שקבעו שניהם פה אחד כי אין לטענה זו בסיס. בית המשפט המחוזי גם מתח ביקורת על הראיות וכינה אותן מגמתיות ולא אמינות,[18] ובית המשפט העליון ביקר את המתודולוגיה שלפיה נכתבו התצהירים.[19] כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע שלמסתננים יש אינטרס לספר שלא ניתן להם אופק שהייה באותן מדינות, על מנת לזכות במעמד במדינות אליהן המשיכו.[20]
בית המשפט העליון הכיר בכך שחלק מהמסתננים בחרו לנסות להגר לאירופה, על כל הסיכונים הכרוכים בכך, אך הגירה זו נעשתה מרצונם החופשי. בעניין זה קבעה הנשיאה נאור כי מרגע שאדם קיבל מעמד במדינה בטוחה ובחר להמשיך במסע למדינה אחרת, פקעה אחריותה של מדינת ישראל.[21]
[17] UNHCR, (2017), The Right of Refugees to Work in Rwanda.
http://www.unhcr.org/rw/12164-right-work-refugees-rwanda.html
[18] עת"מ (מנהליים ב"ש) 5126-07-15 א.ג.צ נ' מדינת ישראל משרד הפנים, פס' 22 לפסק דינה של השופטת רחל ברקאי.
https://www.nevo.co.il/psika_html/minhali/MM-15-07-5126-416.htm
[19] עע"מ אלמסגד 8101/15, גריוסוס צגטה נ. שר הפנים. פס' 56 לפסק דינה של הנשיאה נאור.
http://elyon1.court.gov.il/files/15/010/081/c29/15081010.c29.htm
[20] ראה מראה מקום מס' 18
[21] עע"מ אלמסגד 8101/15, גריוסוס צגטה נ. שר הפנים. פס' 66 לפסק דינה של הנשיאה נאור.
האם ישראל מתכוונת לגרש מבקשי מקלט למדינה שלישית? על מי חל הנוהל?
לפי הנוהל שפורסם, ישראל לא תרחיק, לפנים משורת הדין, מסתננים שהגישו בקשת מקלט וממתינים לבדיקתה, אף על פי שאין מניעה חוקית או עקרונית להעביר גם מבקשי מקלט למדינה שלישית בטוחה. גם נשיאת העליון לשעבר נאור ציינה בפסק הדין בנוגע למדינות שלישיות, כי כך נוהגות במקרים כאלה גם מדינות באירופה וצפון אמריקה, וכך נהוג גם על פי הדין הבינלאומי.[22] מספר בקשות המקלט הפתוחות עומד על כ-8,500 נכון למועד פרסום הנוהל.[23]
עם זאת, המדינה לא תימנע מהרחקת מסתננים שעל אף שהייתה להם אפשרות לעשות זאת במשך כמעט 5 שנים, החליטו להגיש בקשת מקלט רק לאחר פרסום הנוהל בינואר 2018. בקשתם של אלה תיבדק במדינה השלישית הבטוחה. כמו כן, לעת עתה ישראל לא תרחיק גם בעלי משפחות, ילדים ונשים, שלפי ההערכות מונים כ-18,000 איש.[24] מכאן ניתן להעריך שנכון להיום, נוהל ההרחקה למדינה שלישית מיועד לאוכלוסייה של כ- 20,000 מסתננים בלבד.
[22] שם, פס' 37 לפסק דינה של הנשיאה נאור.
[23] בג"ץ 2293/17 אסתר צגיי גרסגהר נ' כנסת. הודעה משלימה מטעם המדינה, עמ' 4.
https://drive.google.com/file/d/1TKnKJpgpB59coDqgiTBkwUZjRQmfeq5g/view?usp=sharing
[24] רשות האוכלוסין וההגירה, (2018), נוהל הרחקה למדינות השלישיות. סעיף 3. https://www.gov.il/BlobFolder/policy/third_country_deportation_procedure/he/10.9.0005_0.pdf
כיצד ישראל מפקחת על מה שקורה עם המסתננים במדינה השלישית?
המדינה מינתה שליח מיוחד מטעם ראש הממשלה שאמון על פיקוח יישום ההסדרים, נמצא בקשר עם נציגיהן הרשמיים של המדינות השלישיות, ואף מבקר בהן. המדינה גם שלחה לשם שתי משלחות עם נציגי משרדים שונים. בנוסף לכך, משרד הפנים עומד בקשר עם המורחקים במדינה השלישית באמצעות פרטי הקשר שהם סיפקו טרם יציאתם. רשות האוכלוסין וההגירה יצרה קשר עם מאות מסתננים שעזבו לאותן מדינות והם דיווחו שמצבם תקין ולא ציינו שום בעיות מיוחדות. הקלטות שיחות אלה הוצגו בפני בית המשפט.[25]
[25] עע"מ אלמסגד 8101/15, גריוסוס צגטה נ. שר הפנים. עמ' 81, פס' 96-97 לפסק דינה של הנשיאה נאור.
http://elyon1.court.gov.il/files/15/010/081/c29/15081010.c29.htm
מהם התנאים שהמדינות השלישיות צריכות לעמוד בהם?
התנאים שהציב היועץ המשפטי לממשלה בהם נדרשות לעמוד המדינות השלישיות אליהן יורחקו מסתננים מישראל: (א) לא מתנהלות בהן מלחמה או מהומות כלליות; (ב) אין חוות-דעת של נציבות האו"ם לפליטים שלפיהן אין להרחיק פליטים ומבקשי מקלט למדינות אלה; (ג) ככלל, לא נשקפת בהן סכנה לחייהם או לחירותם של מבקשי מקלט על בסיס אחת מעילות הפליטות המופיעות באמנת הפליטים; (ד) ניתן לבקש באותן מדינות מעמד של פליט או ליהנות בהן מהגנה זמנית או, למצער, מדינות אלה מחויבות לעקרון אי-ההחזרה והן לא תעברנה את מבקש המקלט למדינה אחרת שבה תישקף סכנה לחייו או לחירותו; (ה) קיים במדינות אלה איסור על עינויים ועל יחס אכזרי או משפיל; (ו) המדינות מתחייבות לאפשר למבקש המקלט חיים בכבוד (לפחות אופק שהייה ואפשרות לעבוד ולהתפרנס).
בית המשפט העליון, הערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר בישראל, קבע שהמדינות השלישיות עומדות בתנאים אלה.[26]
[26] שם, פס' 126 לפסק דינה של הנשיאה נאור.
האם העובדה שההסכם חסוי לא צריכה להטריד אותנו? האם ניתן ליישב את קביעות ביהמ"ש עם העדויות שמציגים ארגוני הסיוע למסתננים?
אין ספק כי העובדה שההסכם חסוי איננה אופטימלית, וגם הנשיאה לשעבר נאור ציינה בפסק הדין שלה ש"דעתה איננה נוחה" מכך. יחד עם זאת, נאור קבעה שזהו איננו תנאי מהותי לקיום ההסכם. נדגיש כי הנוהל מפוקח על ידי שלושה משרדי ממשלה (משרד הפנים, המשפטים והחוץ), והיועץ המשפטי לממשלה בעצמו אישר את ההסכם. ראש המטה לביטחון לאומי מטפל ביישום ההסכם באופן אישי, וההסכמים צלחו ביקורת שיפוטית של שתי ערכאות, שקבעו שתיהן פה אחד כי ההסכמים עומדים בכל דרישות החוק הישראלי והבין-לאומי. לפיכך, יש ביקורת על ההסכמים ויש פיקוח אקטיבי.[27]
מנגד, העדויות על אי קבלת מעמד וסכנה במדינות השלישיות מסופקות על ידי ארגונים בעלי אג'נדה רדיקלית, שמתבססים על מספר מועט מאוד של תצהירים הנמסרים בעילום שם. גם על מתודולוגיית כתיבת הדוחות של ארגוני הסיוע למסתננים נמתחה ביקורת מצד השופטת נאור, שקבעה שהיא בעייתית.[28] צריך לזכור שבית המשפט המחוזי הכיר באינטרס המובהק שיש למסתננים לספר על סכנת החיים שנשקפה להם לאחר שהורחקו מישראל, בכדי להקל על קבלת מעמד במדינות המערביות שאליהן הם המשיכו.[29]
כל הטענות שהעלו העותרים קיבלו מענה מלא בפסק הדין של בית המשפט העליון על סמך ראיות שהציגה המדינה. בפסק דינה קבעה נשיאת בית המשפט לשעבר מרים נאור כי המדינות השלישיות הן בטוחות, כי ההסכמים איתן עומדים בכל דרישות החוק הישראלי והבין לאומי, כי מי שיבחר בכך יכול להישאר באותן מדינות ללא חשש, וכי מנגנון הפיקוח על ההסכם ראוי ותקין. גם לאחר פרסום פסק הדין, עד היום לא הוצגו ראיות משמעותיות שסותרות את קביעותיו של בית המשפט העליון.[30]
[27] להרחבה: יונתן יעקובוביץ'. (2018, 1 בינואר). הפתרון לתופעת המסתננים: רואנדה ואוגנדה הן מדינות בטוחות לחלוטין. מידה.
[28] ראה מראה מקום מס' 19
[29] עת"מ (מנהליים ב"ש) 5126-07-15 א.ג.צ נ' מדינת ישראל משרד הפנים, פס' 22 לפסק דינה של השופטת רחל ברקאי.
https://www.nevo.co.il/psika_html/minhali/MM-15-07-5126-416.htm
[30] ר' מראה מקום מס' 21
האם ישראל לא יכולה להתמודד עם 31 אלף מסתננים?
ראשית התשובה לשאלה זו היא בכך שאין הצדקה לקלוט את המסתננים מכיוון שאין להם עילת מקלט ואין סיבה לתגמל אנשים שעברו על החוק.
כבר היום המספר הרשמי שמסופק על ידי רשות האוכלוסין וההגירה גבוה מספיק – 31 אלף איש, לא כולל אלפי מסתננים שלא תועדו אחרי שעברו את הגבול, וגם אלפי ילדים. בסך הכול, מדובר על קליטת אוכלוסייה בסדר גודל של עיר כמו קריית גת. כבר היום, 1 מכל 10 ילדים בתל אביב נולד להורים מאריתריאה או סודן. מדובר בשינוי דמוגרפי מרחיק לכת.
יתרה מכך, מתן מעמד באופן גורף לעשרות האלפים שנמצאים כאן יהפוך את ישראל למוקד משיכה לעשרות אלפים נוספים.
בניגוד למה שנטען לא פעם, גדר הגבול חשובה, אך היא איננה מספיקה כדי למנוע הסתננות. בשנת 2015, שנתיים לאחר השלמת בניית הגדר, הסתננו לישראל 220 בני אדם. אין בעולם אף לא דוגמה אחת לגדר גבול שהצליחה למנוע הסתננות באופן מוחלט. כמו כן, רוב ההגירה הבלתי חוקית ברחבי העולם מתבצעת דרך הים: באופן זה מהגרים מבקשים להגיע מצפון אפריקה לאיים הקנריים, לספרד, למלטה ולאיטליה. מרבית המהגרים ליוון מגיעים דרך הים מטורקיה, מאינדונזיה שטים בסירות לאוסטרליה, וגם מהגרים רבים מקובה וממרכז אמריקה נכנסים לארצות הברית דרך הים. גם הסתננות לישראל בצורה הזו איננה תסריט מופרך, ואף מתבקש, שכן בעבור מהגרים שעד היום יצאו בסירות מסואץ לאירופה, קל ואף בטוח יותר להגיע לחוף אשדוד.
היום לא קיימת הסתננות דרך הים מכיוון שקיים חסם נורמטיבי דוגמת חוק הפיקדון, שיזם המרכז למדיניות הגירה ישראלית, שהופכת את ישראל ליעד לא משתלם להסתננות.
חשוב לזכור גם ש-84% מהמסתננים הם גברים צעירים, רובם ללא בנות זוג בישראל. עם קבלת המעמד יחל הליך של איחוד משפחות עם בנות הזוג, הילדים והקרובים שהותירו במדינות המוצא. כבר היום תופעת איחוד המשפחות קיימת במימדים קטנים. אם נקלוט את כל האוכלוסייה הזו, ניתן להניח שתוך שנים ספורות היא תכפיל את עצמה פי כמה וכמה.
למה לא לפזר את המסתננים ברחבי הארץ?
כבר היום אוכלוסיות המסתננים בישראל מתרכזות לא רק בדרום תל אביב אלא גם בערים נוספות, ובדומה למהגרים בכל העולם, תמיד בשכונות החלשות ביותר תוך פגיעה באוכלוסיות המקומיות, לדוגמה בפתח תקווה, אשדוד ואילת. פיזור אמיתי ואקטיבי של מהגרים, תוך השקעה ממשלתית, הוא למעשה קליטתם ושילובם בחברה, וזהו מהלך בעל השלכות מרחיקות לכת, כפי שכבר ציינו.
אין ספק שאם המדינה תיכנע ותסכים לקליטה ופיזור של המסתננים, מטבע הדברים הם ימשיכו להתרכז בשכונות החלשות ביותר. קליטתם תביא לחידוש זרם ההסתננות ולאיחוד משפחות, כך שהאוכלוסייה אף תגדל והנטל ייפול על כתפי השכונות החלשות ביתר שאת.
כאן המקום לציין כי בעבר, מי שהתנגדו לפיזור המסתננים ברחבי הארץ הם דווקא ארגוני הסיוע, שהתנגדו ל"נוהל גדרה-חדרה" שמטרתו הייתה לפזר את ריכוז המסתננים במרכז הארץ צפונה מחדרה ודרומה מגדרה, בטענה ש"הנוהל יקשה על המסתננים את הגישה למשרדי ארגוני הסיוע".[31]
[31] בג"ץ 5616/09 המרכז לקידום פליטים אפריקאיים נגד משרד הפנים, עתירה למתן צו על תנאי, נימוקי הבקשה, סעיף (יב).
https://www.acri.org.il/pdf/petitions/hit5616.pdf
מדוע ישראל ממשיכה להביא עובדים זרים בשיטת "הדלת המסתובבת", כאשר המסתננים כבר פה והם רוצים לעבוד?
ראשית, לא נכון לערבב שיקולים הומניטאריים עם שיקולים כלכליים. כמו כן, אין לתגמל אנשים שנכנסו לישראל בניגוד לחוק במטרה להשתקע בה, בניגוד לעובדים זרים שמצוידים באשרה לזמן קצוב ויוצאים מישראל עם תום תוקפה של האשרה.
אך חשוב מכך, דרישתם של ארגוני הסיוע לקלוט את המסתננים ולהעניק להם מעמד חוקי עם גישה למערכת הרווחה, תביא לכך שהמסתננים יפתחו דפוסי העסקה דומים לאלו של ישראלים (דרישות שכר, תנאים וכו'), ותוך זמן לא רב המדינה תיאלץ להביא עובדים זרים נוספים. כך "הדלת המסתובבת" תישאר על צירה, אך במקום עובדים שמגיעים לתקופה קצובה, חוסכים סכום כסף גדול במונחים של מדינת המוצא ועוזבים, המסתננים יהוו נטל על מערכת הרווחה הישראלית במשך שנים רבות (כמו שראינו בתקופת משבר הקורונה).[32]
[32] להרחבה: יונתן יעקובוביץ'. (2017, 17 באוקטובר). המסתננים יקרים, הגיע הזמן שהמעסיקים יפנימו זאת. דה מרקר.
סיכום:
מדינת ישראל מקפידה על "עיקרון אי ההחזרה" באופן מלא, אך עומדת לה הזכות ואף החובה כלפי אזרחיה למצוא הסדרים עם מדינות שלישיות שמוכנות לקלוט אותם, כאשר ניתן לצפות שחלק ניכר מהמסתננים יחזרו לארצם. רוב המסתננים אינם זכאים למעמד פליטות על פי אמנת האו"ם לפליטים, אך אין כל מניעה להרחיק גם פליטים מוכרים למדינה בטוחה, אם המדינה תחפוץ בכך.
כחלק מהמאמץ העולמי, ראוי כי ישראל תקבע מכסה הומניטארית לקליטת פליטים בכל שנה, ותמצא דרכים להרחקת מסתננים שאינם עומדים בקריטריונים. רק לאחר בירור זכאותו של אדם להיכלל באותה מכסה והרחקת יתר המסתננים שאין להם עילה חוקית לשהות בישראל, ניתן יהיה לדון בקליטה מסודרת, פיזור והשמה בתחומים שבהם קיים מחסור בעובדים למשק, אך לא דקה קודם לכן.
