עם התגברות תופעת ההסתננות לישראל, חלה עלייה דרמטית בשיעורי הפשיעה בדרום תל אביב, בדגש על תקיפות מיניות ומעשי שוד אלימים. העלייה בפשיעה ואופי העבירות הביאו לפגיעה קשה בתחושת הביטחון האישי של תושבי השכונות. לצערנו, ארגוני הסיוע למסתננים פעלו על מנת להמעיט מחומרת הבעיה ולהסתיר את היקפה, ולעתים משטרת ישראל נהגה כך גם היא.

על מנת להשיב לתושבי השכונות את תחושת הביטחון האישי, המרכז למדיניות הגירה ישראלית נקט במספר צעדים. ראשית, נאבקנו על חשיפת נתוני הפשיעה האמיתיים. בהמשך נלחמנו על יישום הנוהל למסתננים המעורבים בפשיעה. בהמשך פתחנו בקמפיין בעד העמדה לדין של מסתננים המעורבים בפשיעה, בהתאם לחוק למניעת הסתננות. כמו כן, דרשנו שהמשטרה הקמת מאגר דגימות דנ"א של מסתננים לאחר פתיחת תיק פלילי בגין עבירת ההסתננות לישראל. חשיבות קיומו של מאגר כזה הוכחה לאחר שכמעט כל תיקי האונס בדרום תל אביב, לרבות אונס של אישה בת 83 ואישה נכה בביתה, נפתרו הודות לדגימות דנ"א של העבריינים שהמשטרה אספה לאחר עבירות קודמות שביצעו האנסים.

המרכז למדיניות הגירה ישראלית השקיע משאבים רבים כדי לחשוף את היקף תופעת ההתקפות המיניות נגד אוכלוסיית העובדות זרות, שלרוב נמנעות מדיווח על אלימות המופנית כלפיהן, וזוכות להתעלמות מצד ארגונים המסייעים למסתננים.

בנוסף לכך, המרכז למדיניות הגירה ישראלית הפגין יחד עם תושבי דרום תל אביב מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה ומול השר לביטחון פנים, קיים פגישה עם היועמ"ש וצוות משרדו, וכן קיים מספר מפגשי עבודה עם מפכ"ל המשטרה, מפקד מחוז תל אביב במשטרה ואנשי תחנת שרת. כמו כן, המרכז למדיניות הגירה סייע לתווך בין אנשי תחנת שרת בדרום תל אביב לבין קורבנות עבריינות מסתננים בדרום תל אביב.

צעדים אלה הביאו להזרמת כוחות גדולים של מג"ב לשכונות דרום העיר, להגדלה משמעותית של מספר השוטרים באזור, וכן להקמת הסיירת לביטחון עירוני, פרויקט משותף של המשטרה ושל עיריית תל אביב. כתוצאה מכך, תחושת הביטחון האישי של תושבי דרום תל אביב השתפרה, אך היא איננה מלאה והתושבים עודם חיים בפחד.