במרץ 2017 ארגוני הסיוע למסתננים הגישו עתירה לבג"ץ נגד חוק הפיקדון. בעקבות כך נכנעה המדינה ללחץ וקבעה חריגים לחוק: שיעור ההפקדה שמחויבים בו מסתננים בעלי משפחות ירד ל-6% בלבד. בתגובה לכך המרכז למדיניות הגירה ישראלית הגיש התנגדות לתזכיר התקנות שפרסמה המדינה בנובמבר 2017, ודרש שהפטור יחול אך ורק במקרים הומניטריים ועל סמך גובה השכר.

תזכיר החוק עלה כלשונו להצבעה בוועדת העבודה ורווחה ביולי 2018, אך בעקבות פעילות מאומצת של המרכז למדיניות הגירה ישראלית מול חברי כנסת ושרים, ההצבעה נכשלה והתקנות חזרו לשר הפנים לניסוח מחודש. לאחר דיון במשרד הפנים, הסעיף שמחריג גברים בעלי משפחות נמחק ובמקומו הוחרגה כל אוכלוסיית הנשים. בנוסף, נקבע כי שר הפנים ידווח לוועדה בכל שנה מהו מספר האנשים עליהם חלו תקנות החריגים לחוק.

חוק הפיקדון הוא הכלי האפקטיבי היחידי שנותר בידי מדינת ישראל בהתמודדות עם המסתננים ומשפחותיהם שבישראל, אוכלוסייה שחוקים אחרים פסחו עליה: בעלי משפחות היו פטורים מחובת שהייה במתקן חולות ומהרחקה למדינות שלישיות. פטור גורף דווקא למשפחות גם מחוק הפיקדון איננו מתקבל על הדעת מפני שלפי כל מקורות המידע הקיימים, לנשים שלהן ילדים אין כל מניעה לשוב לאריתריאה. יתרה מכך, גם ארגוני הנשים שביקשו להצטרף כידידי בית משפט בעתירה נגד החוק הודו במפורש כי הפטור שהוענק לבעלי משפחות משהייה במתקן חולות הביא להגברת ילודה, לא פעם בניגוד לרצונן של הנשים, שהופעל עליהן לחץ מצד בני זוגן. ברור כי פטור נוסף – פטור מחובת ההפקדה לקרן הפיקדון – עלול להגביר תופעה פסולה זו.

נדגיש כי יצירת מעמד נורמטיבי נבדל וגורף לבעלי משפחות, ללא תלות בגובה הכנסתם, עשוי להיות בעל השפעות רוחב הרסניות למדיניות ההגירה של ישראל בטווח הארוך, ולא רק בסוגיית המסתננים.

לקריאה:

•  הערות המרכז על תזכיר התקנות שפרסם משרד הפנים

•  לקריאת התקנות הסופיות