בנובמבר 2021 הודיעו שר המשפטים גדעון סער ושר החוץ יאיר לפיד על כוונתם לצרף את מדינת ישראל לאמנת איסטנבול, הנועדה להיאבק באלימות מגדרית. באמנה מספר סעיפים בעייתיים, אשר ישפיעו לרעה על מדיניות ההגירה של ישראל ויאפשרו לנשים שנמצאות בהליך מדורג בשל קשר זוגי לזכות למעמד עצמאי במנותק מהקשר.

בסוף אפריל 2022, הניח שר המשפטים את האמנה לבחינת הכנסת, בטרם תאושרר באופן סופי.

תחת הכותרת הניטראלית כביכול של מאבק באלימות כלפי נשים, מסתתרת מגמה אולטרה ליבראלית של טשטוש ההבחנות המגדריות וחמור מכך -הכפפת רשויות השלטון הישראליות בכל הנוגע לסוגיות של חינוך, מגדר ואף תושבות או הגירה על בסיס הומניטארי, לגוף בינלאומי.

פרק 7 לאמנה, שכותרתו "הגירה ומקלט", יוצר התערבות בוטה בעיקרון האוטונומיה החקיקתית והשלטונית של מדינת ישראל, ומשכך, הצטרפות מדינת ישראל לאמנה, תהווה מעין רפורמה עקיפה של מדיניות ההגירה לישראל, ותעביר את השליטה בה לפיקוח גורמים בינלאומיים.

סעיף 59, הנוגע לעניין תושבות יוצר מנגנות כפייה על המדינה להעניק מעמד עצמאי לבן/בת זוג זר שהחלו ב"הליך המדורג לצורך קבלת מעמד בישראל" ושנפלו קורבן לאלימות מצד בן/בת הזוג הישראלי.

 סעיף 60 לוקח את זה צעד אחד קדימה ומבסס מעמד של פליטות על בסיס מגדרי, זאת על אף שככלל בקשת מקלט על בסיס מגדרי נשללה בפורש באין ספור פסקי דין שניתנו בבתי דין בינלאומיים ומנוגדת לאמנת הפליטים.

לבסוף, סעיף 61 לאמנה שכותרתו "אי החזרה" ומבסס מצב שבו כל אישה שעברה אלימות בצד בן זוגה בבלגיה, באריתריאה או אפילו ברשות הפלסטינית (לדוגמא) תהנה מהגנת אי ההחזרה למדינה שבה היא בסכנה. להתראות חוק השבות, שלום זכות השיבה.

בעקבות פרסום האמנה, המרכז למדיניות הגירה ישראלית שלח חוות דעת לצוות השר ומכתבים ברוח דומה לשרים וחברי הכנסת, במטרה לגייסם למאבק באישור האמנה. בנוסף, המרכז תדרך כתבים ועיתונאים על מנת שיכתבו על הסוגייה.